שכר והכנסות מעבודה לפי יישוב ומשתנים כלכליים שונים - 2018

(מס' 316)

​סקר זה מציג נתונים על שכר והכנסה לפני מס, על תעסוקה ועל מעמד בעבודה לפי משתני דמוגרפיה וכלכלה שונים, לשנת 2018. הוא עוסק באוכלוסיות העובדים השכירים והעובדים העצמאיים המבוטחים במוסד לביטוח לאומי וכולל מידע על עשירונים ומדד האי-שוויון בהכנסות מעבודה לפי יישוב. נתוני השכר אינם מתוקנים לחלקיות המשרה.

השנה שונתה שיטת סיווג העובדים העצמאיים כך שמספרם המוחלט והכנסתם הממוצעת אינה תואמת לסדרת הנתונים שהוצגה במסגרת פרסום זה לאורך השנים. הלוחות שהושפעו בעקבות השינוי הינם לוחות בהם מוצג מידע על עצמאיים, כלומר לוחות 17-21, 28-32. לצורך מעבר קל וחלק יותר הועלו לאתר האינטרנט קבצי אקסל עם לוחות 17-21 ו-28-32 לשנים 2017-2018 הן עם סיווג העצמאיים בשיטה הישנה והן בשיטה החדשה. הסבר על השינוי ניתן בנספח ההגדרות.

בשנת 2018 היו רשומים בקובצי המוסד לביטוח לאומי כ-4 מיליון עובדים שכירים שונים שקיבלו שכר בעבור חודש אחד לפחות, מתוכם כ-127.8 אלף עובדים שהיו גם שכירים וגם עצמאים במהלך השנה, וכ-360.1 אלף עובדים עצמאיים.

להלן הממצאים העיקריים:

השכר הממוצע לחודש עבודה של שכירים היה ב-2018 10,774 ש"ח, עלייה נומינאלית של כ-1.7% לעומת 2017. שכר הנשים לחודש עבודה (8,598 ש"ח) מהווה כ-66.2% מהשכר הממוצע של הגברים (12,986 ש"ח).

השכר הממוצע לחודש בשנה של השכירים היה 9,634 ש”ח – 89.4% מהשכר הממוצע לחודש עבודה, זאת משום שיש עובדים שכירים שאינם עובדים שנה שלמה.

נמצא שבין הערים הגדולות (יותר מ-200,000 תושבים), ירושלים נמצאת בתחתית הרשימה עם שכר ממוצע לחודש עבודה ששיעורו 81.6% מהשכר הממוצע במשק, ומעליה אשדוד – 90.7%. בתל אביב, לעומת זאת, השתכרו שכר גבוה מהשכר הממוצע – 125.9%.

התפלגות שכר השכירים לפי צורת היישוב מראה, כי השכר הממוצע לחודש עבודה ביישובים העירוניים היהודיים גבוה בכ-43.9% מהשכר הממוצע ביישובים העירוניים הלא יהודיים. השכר הממוצע לחודש עבודה הגבוה ביותר נמדד אצל שכירים המתגוררים בסביון (20,066 ש"ח) ונופית (19,113 ש"ח), והנמוך ביותר נמדד אצל תושבי אום בטין (5,881 ש"ח) וביר הדאג' (5,927 ש"ח).

בסקר גם מפורטים נתונים על ההכנסה הממוצעת של העצמאים: בשנת 2018 הייתה הכנסתם הממוצעת לחודש בשנה 10,398 ש"ח – כ-3.5% פחות מהשכר הממוצע המקביל לשכירים. ההכנסה הגבוהה ביותר בקרב העצמאים הייתה בשמשית (17,639 ש"ח) ובלהבים (16,379 ש"ח). ההכנסה הנמוכה ביותר נמצאה בביר הדאג' (4,723 ש"ח) ועמנואל (5,219 ש"ח).

מדד ג'יני לאי-שוויון התחלקות ההכנסה בקרב כלל השכירים הגיע בשנת 2018 ל-0.4791 – עלייה זעירה לעומת השנה הקודמת. בקרב העובדים העצמאיים המדד עומד על 0.5166. כמו כן, נמצא קשר חיובי בין רמת השכר הממוצע ביישוב לבין מדד ג'יני: ככל שרמת השכר ביישוב גבוהה יותר כך גם מדד ג'יני עולה, כלומר האי-השוויון בהתחלקות השכר גדול יותר, ממצא זה נכון הן לשכירים והן לעצמאיים.

הסקר עוסק גם בהכנסות של משפחות עובדים: ב-2018 ההכנסה של משפחה מעבודה שכירה ועצמאית? (לא כולל משפחות של יחידים) הסתכמה ב-22,497 ש"ח בממוצע לחודש בשנה. בין חמש הערים הגדולות, ההכנסה הגבוהה ביותר הייתה בתל אביב (31,379 ש"ח), ו-בחיפה (26,833 ש"ח). בירושלים ההכנסה הממוצעת הייתה הנמוכה ביותר ורחוקה מאוד מהממוצע הארצי (14,184 ש"ח, כ-63% מהממוצע הארצי).

התפלגות ההכנסות לפי שנת עלייה מאפשרת להשוות את הכנסתם של העולים החדשים לכלל האוכלוסייה העובדת. הנתונים מורים כי ככל שהוותק של העולה בארץ רב יותר, כך הכנסתו לחודש עבודה גבוהה יותר. לדוגמה, בשנת 2018 השכר הממוצע לחודש עבודה של עולה שהגיע ארצה בשנים 2013-1990 היה גבוה ב-52.6% משכרו של מי שעלה ארצה בשנים 2018-2014, אך נמוך ב-1.1% מהשכר הממוצע של כל השכירים במשק.